בין ספה לתקרה
(לחץ וצפה)
סרטו של דניאל ש. מילוא
פסקול וקול: שלום וינשטיין
צילום ועריכה: אתי ויזלטיר
טקסט: בלז פסקל, מחשבות
"פעמים רבות שאלתי את עצמי: מה פשר הפעלתנויות השונות של בני האדם, הסיכונים והמאמצים שלהם הם נחשפים? מניין נולדות כל כך הרבה מריבות, כל כך הרבה תשוקות, כל כך הרבה משימות נועזות ולעתים קרובות נפשעות? וגיליתי שלכל הצרות של בני האדם סיבה אחת ויחידה: הם לא יודעים להישאר במנוחה, בבית. בן אדם שיש לו די כדי להתקיים, לו רק ידע להישאר בביתו ולהתענג על כך, וודאי שלא היה יוצא להרפתקאות או למלחמות. בני אדם מתרוצצים כה וכה כי הם מוצאים בלתי נסבל לא לזוז ; הם צמאים לשיחות ולשעשועים כי הם אינם יכולים להישאר בחדרם. לצאת מן הבית זה לחפש צרות - ולמצוא.
אבל כשהתעמקתי בדבר יותר, הרי שלאחר שמצאתי את סיבת כל צרותינו, רציתי להבין מדוע איננו נשארים בבית, וכך גיליתי סיבה ראשונית יותר: האומללות הטבעית של מצבנו האנושי. מצבנו כבני תמותה הוא כה נורא שאם נשקע בו לא תהיה לנו תקומה. שום דבר אינו בלתי נסבל יותר לאדם מן המנוחה הגמורה. כאשר הוא בלא תשוקות, בלא עיסוק, בלא שעשוע, בלא משימה, הוא מרגיש את אפסותו, את תלישותו, את חדלונו, את תלותו, את עליבותו, את ריקנותו. מייד ייצאו ממעמקי נשמתו השעמום, האפילה, העצב, היגון, המרירות, הדיכאון. זו הסיבה שבשלה אנחנו אוהבים כל כך רעש ומהומה, זו הסיבה שהכל חושקים במשחקים, בשיחות נשים, במלחמה, במשרות רמות. זו הסיבה שאין לנו עונש כבד יותר מן הבדידות.
מי לכם נעלה מן המלך? האם מעלתו אינה גדולה דייה שיסתפק המלך בה, האם אין די לאושרו שיתבונן במה שהוא? האם גם את דעתו יש להסיח, כמו את דעת נתיניו? עשו ניסוי: קחו מלך, והשאירו אותו לבד, ללא חברה, ללא שעשועים, שיחשוב על עצמו ותו לא, ותיווכחו שמלך שאין מסיחים את דעתו מאישיותו וממצבו הוא יצור אומלל. ואכן המדינה מקפידה להגן על המלך מפני המלך, סביבו תעשייה שלימה של אנשים אשר משימתם אחת ויחידה: למנוע מן המלך להישאר לבד ולחשוב על עצמו."
ועוד:
"מכשירים את בני האדם, מילדותם לדאוג לכבודם, לרכושם, לחבריהם. מטילים עליהם משימות, לימוד שפות וחשבון, ושוטפים את מוחם שבלא כבוד, בלא רכוש, בלא חברים ובלא דעת הם יהיו אומללים. הרי לכם דרך תמוהה ללמד אדם אושר, תאמרו. הרי די שיבינו שאפשר גם בלי כבוד, בלי רכוש, בלי חברים, בלי דעת - ודרכם אל האושר תהא סלולה. זה טוב ויפה, אבל אז הם יישארו עם שאלות ללא מוצא: מה הם, מניין באו, לאן הם הולכים, אשר יש לעשות הכל כדי להסיח דעתם מהן. ואכן, אם חלילה נותר להם מעט זמן מן הדאגה לכבוד, לרכוש, לחברים, לדעת, מייעצים להם להשתעשע, לשחק, בקיצור, להיות תמיד עסוקים. כמה ריק ליבו של האדם, ריק ומלא חרא.
איך להסביר שאיש זה, אשר אמש איבד את בנו יחידו, כרע הבוקר תחת היגון ואילו בערב אינו חושב על כך יותר? אל תתמהו: הוא עסוק בשאלה מי לא בא להלוויה או בצו הירושה. הוא לא צריך יותר. די להסיח את דעתו של אדם, ויהיה הוא מלא וגדוש באבל, כדי שיהיה מאושר כל עוד נמשכת הסחת הדעת. ואילו אדם מאושר, אם לרגע קט אין דעתו מוסחת על ידי איזו תשוקה או איזה שעשוע, מייד יהיה משועמם, מדוכא ואומלל. בלא הסחת דעת אין שמחה, עם הסחת דעת אין דיכאון. וזה יתרונם של אנשים בעלי אמצעים, שאנשים אחרים עסוקים מבוקר עד לילה בהסחת דעתם מעצמם.
וכך חולפים להם החיים. אנחנו נאבקים במכשולים אשר מונעים מאתנו להגיע אל המנוחה, אולם ברגע שהגענו אל המנוחה והנחלה חיינו הופכים לבלתי נסבלים, השעמום והדיכאון משתלטים עלינו - מייד נתור אחר מכשולים חדשים. תנועה היא טבענו, היא הצלתנו, אי מעש הוא מוות, ולפניו, הטירוף."