מערכה ראשונה

 ליסיס

(המערכה בנויה על מתח בין שיחה על ידידות וכוריאוגרפיה מסוגננת של נערים מתאבקים. גם חרב דמוקלס מצטרפת למחול. הנערים לבושים כמו העלם במוות בוונציה. אולי. המוסיקה נעה בין ענוג למאיים, אגם הברבורים עשוי לשמש השראה)

היפותאלס וקטיסיפוס בשער אולם ההיאבקות

היפותאלס: העיניים שלו כל כך שחורות... ממש פֶחם.

קטיסיפוס: ומחר יהלומים.

הי: השערות שלו עולות באש!

קטיסיפוס: על מה אתה מדבר? הוא בלונדיני.

הי: והעור... העור...

קטיסיפוס: משנהב?

היפותאלס: בדיוק! והוא אף פעם לא מזיע.

קטיסיפוס: ילדים מזיעים הרבה פחות מאתנו. בעיקר אלו שרק מסתכלים איך החברים שלהם מתאמנים.

היפותאלס: כשהוא דוהר בחוצות אתונה במרכבת ארבעת הסוסים, נדמה שירד אלינו היישר מן האולימפוס.

קטיסיפוס: הרָכָב נוהג בהם. הוא יושב לו בשקט מאחור.

ה: הוא רק ילד. כשיגדל יהיה כמו אביו וכמו סבו וכמו אבי סבו; אין תחרות שלא זכו בהם!

קטיסיפוס: התפוח נפל הרחק מן העץ.

ה: אחד מאבות אבותיו אירח את הראקלס בביתו! (נאנח) לו רק לא היה מביט בי כאילו אני אוויר.

קטיסיפוס: לו התנהגת כמו אוויר, אולי היה מביט בך כאילו אתה בן-אדם.

ה: כל מה שאני רוצה זה לנשום את אותו אוויר שהוא נושם.

קטיסיפוס: ולהשתנק...

ה: רק בן-דודו, מנכסוס, זוכה ממנו לתשומת-לב.

קטיסיפוס: אי אפשר להפריד ביניהם.

היפותאלס (מבחין בסוקראטס מתקרב, מהורהר. שמח לעבור נושא): הנה סוקראטס. הוא נראה טרוד.

קטיסיפוס: אולי בלספור רגְלֵי פשפשים.

ה: על מה אתה מדבר, קטיסיפוס?

קטיסיפוס: לא. הוא מחפש איזה יתוש, לבדוק לו את התחת...

ה: קטיסיפוס!

קטיסיפוס: אתה צעיר מדיי. את עננים אריסטופנס הציג לפני שנולדת. (מתבונן בסוקראטס) הבן-אדם נעשה יותר ויותר מכוער.

ה: אבל נשמתו יפהפיה.

קטיסיפוס: הטעם שלו דווקא די שטחי.

היפותאלס: הו! סוקראטס. מניין? לאן?

סוקראטס: היפותאלס, מה שלומך? אני בא מן האקדמיה. מחכים לי בעיר. קטיסיפוס, גם אתה פה?

קטיסיפוס: מה יש לך למהר? הצטרף אלינו, כדאי לך.

סוקראטס: מהו המקום הזה? במה אתם עוסקים?

היפותאלס: זה אולם ההיאבקות. הנערים מתאמנים לחגיגות הרמס, אבל על פי רוב אנחנו עוסקים בשיחות.

קטיסיפוס: בוא! רבים וטובים בפנים. הכל ישמחו לפגוש אותך.

סוקראטס: ראשית עלי לדעת לְמה אני אמור לצפות. אמרו לי: מי הוא היפה ביניכם?

קטיסיפוס (לעצמו): הכי יפה בנשמה, כמובן.

היפותאלס: על טעם ועל ריח אין להתווכח.

סוקראטס: כי הטוב והיפה חד הם. ומי המועמד שלך, היפותאלס ? מסמיק. הבנתי. לא די שאתה מאוהב, גם הרחקת לכת באהבתך. בלי וויכוחים! אני אמנם יודע עד כמה אינני יודע, אבל דבר אחד אני יודע מצוין: לזהות את האוהב ואת הנאהב. ניכנס. קצרה רוחי לפגוש את קורבנך החדש. הבחור אדום לגמרי.

קטיסיפוס: בצדק. אבל אם תבלה אתו כמה רגעים תשמע את שם אהובו כל כך הרבה פעמים עד שתצילֵנה אוזניך. שלנו לא מפסיקות להדהד: "ליסיס", "ליסיס", "ליסיס".

סוקראטס (לעצמו): ליסיס? על המציאה הזו דילגתי. (לקטיסיפוס) ומי אביו?

קטיסיפוס: דמוקראטס. הוא בנו הבכור.

סוקראטס: היפותאלס, בבן למשפחה אצילה בחרת.

היפותאלס: אחד מאבות אבותיו היה אחיו החורג של הראקלס!

קטיסיפוס: הוא לא מפסיק לכתוב לו שירים. שירים? המנונים!

סוקראטס: הבה נציץ בכתביך.

קטיסיפוס: בשירה הוא אפילו יותר אומלל מאשר באהבה. אני מזהיר אותך: מדובר בגיבובים של אגדות, קלישאות, שמועות. מלה אחת שם איננה שלו. ועוד לא הזכרתי את המטאפורות שלו.

סוקראטס: היפותאלס, אתה לא באמת אוהב את ליסיס.

היפותאלס: אני אוהב אותו יותר מאשר את עצמי.

קטיסיפוס: הישג גדול.

סוקראטס: שחצן! אתה פושט את עור הדוב לפני שצדת אותו.

היפותאלס: איזה צדתי...

סוקראטס: בטרם כבשת, אתה כבר מחבר המנון לעצמך.

היפותאלס: לעצמי?!

סוקראטס: אתה מפאר מראש את מי שתזכה בו, וכך תהילתו תהא תהילתך. אבל הישמר לך : אם אותו ליסיס לא יחשוק בך, אתה תהפוך ללעג ולקלס.

היפותאלס: זה כבר קורה.

סוקראטס: שיצחקו. הסכנה שגם הטרף יצחק ממך. הליסיס שלך וודאי נמנה על הממהרים להאמין בשבחים שנותנים להם, ולכן קשה לצוד אותם.

קטיסיפוס (להיפותאלס): מה אמרתי לך? רק קשיחות הם מבינים.

סוקראטס: אל יתהלל חוגר כמפתח.

היפותאלס: איך אפשר שלא להלל את כליל השלמות?

קטיסיפוס (לסוקראטס) : אמרתי לך ; מדובר במקרה אבוד.

היפותאלס: סוקראטס, רק אתה מסוגל להציל אותי! הרי אתה המומחה שלנו בענייני אהבה. אנא, הראה לי את הדרך אל ליבו של אהובי.

סוקראטס: קשה לדעת אותה מראש. אבל אם תביא אותו לכדי שיחה עמי, אפשר ואוכל להדגים לך.

קטיסיפוס: היפותאלס, ראה הוזהרת. זהו מורה שאינו בוחל באמצעים.

היפותאלס: אני סומך עליו בעיניים עצומות. הוא לא יעשה לליסיס שום רע. ניכנס.

(נכנסים לאולם ההיאבקות המלא בנערים המתאמנים. מנכסוס מבחין ראשון בסוקראטס, לוחש משהו לנער שלצידו, וחוזר להתאמן במשנה מרץ. שכנו אינו זז, נועץ מבטו בסוקראטס. נער אחר שומע את הבשורה, זו עוברת מפה לאוזן, הנערים נדרכים, האימון נעשה אינטנסיבי, מסוגנן. רק שכנו של מנכסוס נותר על עמדו, נבדל מכל השאר, ראשו עטור בזר, והוא אינו ראוי להיקרא יפה בלבד, אלא יפה וטוב. עיניו עדיין בסוקראטס. ליסיס.)

סוקראטס (לואט באוזנו של קטיסיפוס): חולשתי לעלמי-חן היא סוד גלוי. עמם אני כמו קו גיר על קיר לבן: כמה שאנסה להשוות ביניהם, כולם יפים בעיניי. אבל ליסיס זה... הפלא השמיני. תראה : לא רק אנחנו, הזקנים, מתפעלים ממנו; אפילו הילדים בולעים אותו בעיניהם.

היפותאלס (מתמוגג למשמע דברי סוקראטס): מה הפלא, הוא ממשפחת הראקלס!

קטיסיפוס: לדבר שטויות, מילא; אבל לדקלם שטויות של אחרים...

סוקראטס (לעצמו): ולי הוא דווקא מזכיר את נרקיס. (להיפותאלס): היפותאלס, התכנסנו לקורס באילוף, או בהערצה עיוורת? (היפותאלס נסוג מעט, מנסה להסתתר. סוקראטס מחליף כמה משפטים עם קטיסיפוס. מנכסוס ניגש אליהם, ומייד אחריו, ליסיס, המתיישב ליד חברו). מנכסוס. מספרים כי ידיד נפש לך.

מנכסוס: שמעת נכון, סוקראטס. (מנשק את ליסיס, שמסמיק.)

סוקראטס: שפר עליך מזלך. ומי מכם אציל יותר?

מנכסוס וליסיס (במקהלה): הוא.

סוקראטס: ומי מכם הכי יפה?

מנכסוס: גם על כך אנחנו חלוקים. אבל ליסיס שוב טועה. (מצביע על ליסיס)

סוקראטס: לעומת זאת אני משוכנע שאין ביניכם וויכוח מי מכם עשיר יותר.

מנכסוס: אף פעם לא השווינו.

סוקראטס: זה באמת מיותר.

מנכסוס: הכיצד?

סוקראטס: רכושם של ידידים משותף - מכאן שאתם עשירים באותה מידה. (ליסיס ומנכסוס צוחקים). ומי מכם חכם יותר?

ליסיס: מנכסוס, כמובן. (הפעם מנכסוס אינו מוחה)

אחד הנערים: מנכסוס, מספיק פטפטת. יש לנו תחרות מחר. (מנכסוס קם, זחוח, כמו זכה לליטרת הבשר שלו. ליסיס מתקרב לסוקראטס).

סוקראטס: ליסיס. אני מניח שלא רק מנכסוס מחבב אותך. (ליסיס מסמיק. היפותאלס משוכנע שהולכים לדון בו). אביך ואמך גם הם מחבבים אותך מאוד מאוד?

ליסיס: בוודאי.

סוקראטס: ומה, הם רוצים שתהיה מאושר?

ליסיס: כמובן.

סוקראטס: הם וודאי מאפשרים לך לעשות ככל העולה על רוחך?

ליסיס: הוריי? כמעט כלום!

סוקראטס: מה אתה סח. הלזו ייקרא אהבה?(ליסיס נבוך ומבולבל.) אבל אם מתחשק לך לנהוג באחת ממרכבות אביך, ברור שהוא מרשה לך?

ליסיס: לא. הוא לא מרשה.

סוקראטס: מי נוהג במרכבה?

ליסיס: אבא; או הרכב.

סוקראטס: מה?! לשכיר של אביך יש יותר זכויות מאשר לעצם מבשרו. הוא לפחות מרשה לך לנהוג בצמד השוורים ולהלקות אותם בשוט לכשתרצה?

ליסיס: איך ירשה?

סוקראטס: לאיש אסור להלקות אותם?

ליסיס: וודאי שמותר: לנוהג בשוורים.

סוקראטס: ואותו נוהג בשוורים, האם עבד הוא או בן-חורין?

ליסיס: עבד.

סוקראטס: כנראה שעבד יקר בעיני אביך יותר מבנו. לפחות נותנים לך לנהל את סדר היום שלך בעצמך?

ליסיס: איך ייתנו?

סוקראטס: אז מי מחליט עליו?

ליסיס: הפדגוג.

סוקראטס: לפחות הוא בן-חורין?

ליסיס: מה פתאום? גם הוא עבד.

סוקראטס: ומה עושה עבד זה?

ליסיס: הוא מוליך אותי למוריי השונים ומשגיח שאלמד היטב. (פאוזה) גם הם עבדים.

סוקראטס: ליסיס. אדונים ומושלים רבים העמידו עליך הוריך. עשית להם משהו רע?

ליסיס: לא שידוע לי.

סוקראטס: אז מדוע הם אוסרים עליך להיות מאושר ולעשות כחפצך? לשם מה הם מגדלים אותך אם אתה תמיד עבד של מישהו, בדרך כלל של העבד שלהם? איך זה, ליסיס, שאינך ממונה על שום דבר?

ליסיס: אני עדיין ילד, סוקראטס.

סוקראטס: כלומר שהכל עניין של גיל?

ליסיס: אני לא רואה סיבה אחרת.

סוקראטס: אם כך סבלנות. כשתגדל, ייתנו לך להצליף בשוורים, לטפל בחולים, לנהל את המדינה.

ליסיס: לא ייתנו. גם לא ארשה לעצמי, אלא אם כן אלמד קודם לכן.

סוקראטס: יפה, הטוב בנערים. אתה רואה? לא שנותיך הן הקובעות אלא ידיעותיך. (מנכסוס מתקרב אליהם, עומד בצד ומאזין.) כל עוד אינך יודע כלום...

ליסיס: ...אני לא שווה כלום.

סוקראטס: כבר לא. ברגע שהודית  כי אינך יודע משהו עשית את הצעד הראשון בדרך אל החוכמה. (פאוזה) אבל עד שתגיע אליה, דע את מקומך. (מנכסוס חוזר לספסל. מסתודד עם ליסיס.) כך, ורק כך, היפותאלס, יש לשוחח עם האהוב. לא לפנק אותו, לא לנפח אותו.

קטיסיפוס: אמרתי לך: תהיה קשוח.

היפותאלס : אני לא רוצה לחנך אותו. אני לא רוצה לשלוט בו. אני רק רוצה לאהוב אותו ושהוא יאהב אותי.

קטיסיפוס: לא פחות ולא יותר. הזהרתי אותך, סוקראטס. : החניך שלך חסר תקנה.

סוקראטס (לעצמו): ואולי דווקא אנחנו חסרי תקנה. היפותאלס, דבר אחד וודאי: את האהבה אתה יודע לאהוב. להיות נאהב זה כבר סיפור אחר. (פאוזה) כדי לכבוש את ליסיס, עליך לשכנע אותו שזה משתלם לו.

היפותאלס: "משתלם"?! הרי לפי המשוררים אהבה וכדאיות לא הולכים יחד.

סוקראטס: קראת את הסופרים הלא נכונים. דע כי ההיגיון אינו מכיר באהבה לשמה.

היפותאלס: ללב יש היגיון שההיגיון אינו מכיר.

סוקראטס: פטפוטי נשים. האהבה היא יד ימינו של ההיגיון. היא דוחפת את האוהב למה שגדול ממנו.

קטיסיפוס: בתנאי שמסכימים על מי גדול.

היפותאלס (מצביע על ליסיס): צריך להיות עיוור.

סוקראטס (מתבונן בליסיס): כל עוד לאהוב אותך לא מביא לו תועלת, מה ידחוף אותו אליך?

היפותאלס: אתה מדבר על אהבה עצמית.

סוקראטס: מודה. (פאוזה) אבל אהבה עצמית נטולת אגו. (פאוזה) There is no such a thing as as free love.

קטיסיפוס: לכן אומרים שלאהבה אין מחיר.

היפותאלס: מחיר... כל יום המחיר גבוה יותר.

סוקראטס: אני לא מדבר על סבל, למען השם; אני מדבר על רווח! אהבה שאין טובת הנאה בצידה היא אהבה מטופשת.

ליסיס (חוזר למבוגרים): סוקראטס, אולי תלמד גם את מנכסוס מה שלימדת אותי?

סוקראטס: מעולם לא לימדתי איש דבר. זה אתה, ילד, שהזכרת לנו את האמת: (קטיסיפוס עושה עצמו מנתק מגע. כמה כבר אפשר לשמוע את המנטרות של סוקראטס?) מי שאינו יודע חייב ללמוד או לשתוק, ואין זה משנה כלל אם הוא צעיר או זקן. מי שאינו יודע אך מאמין שהוא יודע גורם רק נזק.

מנכסוס (לליסיס): סוקראטס קורא לטיפוס כזה "כסיל".

סוקראטס: ככל שהכסיל מבוגר יותר, נזקו גדול יותר.

מנכסוס: רווח שלנו! שמעתם, חברים? אפילו סוקראטס מרשה לנו להשתטות! (יוצא עם רעיו למעשי קונדס).

ליסיס: סוקראטס, דבר עם מנכסוס בנושא אחר, כדי שגם אני אשמע.

היפותאלס: יותר מדי דעת יפגום בִּיְפי פניך.

ליסיס: מתנה ארורה!

היפותאלס: כפירה!

קטיסיפוס: היפותאלס צודק, לשם שינוי. יופייך הוא מתת-אל.

ליסיס: כולכם אוהבים אותי רק בגללו. מה לי יוצא מזה? אתם חושקים במה שיש לי כבר, ורק סוקראטס דוחף אותי למה שאין לי.

סוקראטס: היעשה מה שהנך!

קטיסיפוס: סוקראטס חף מן התמימות שאתה מייחס לו.

ליסיס: לו רק הייתי מכוער...

קטיסיפוס: סוקראטס לא היה מקדיש לך מזמנו הקצוב.

סוקראטס (מחזיר את הדיון למסלול): ילדון, איך אפשר לסרב לך. אבל בתנאי אחד: אם מנכסוס יסתור את דבריי, תקום לעזרתי. שמעתי שחברך יריב עיקש.

ליסיס: לכן רציתי שתשוחח עמו.

סוקראטס: על מנת שיעשה ממני צחוק?

ליסיס: לא; על מנת שתכה אותו מכה אחת ניצחת.

מנכסוס (קורא ממרחק): מה אתם זוממים שם? בוא, ליסיס, התחרות מחר.

ליסיס: יותר מאוחר.

מנכסוס: אביך יתאכזב. עליך לייצג את שם המשפחה.

היפותאלס (לסוקראטס): ליסיס צאצא של הראקלס.

סוקראטס: מנכסוס, גש הנה. אני זקוק לעזרתך. (מנכסוס מצטרף למעגל) כבר שנים אני מנסה לשים את היד על מישהו שנס מפניי.

מנכסוס (עושה תנועות של מתאגרף): אני האיש שלך.

סוקראטס: דע כי כל חיי אני משתוקק לרכוש אחד בלבד. יש המתאווים לסוסים, יש לכלבים, יש לכיבודים; ואילו אני, רק בידיד אמת חשקה נפשי. את כל זהב מלכות פרס אתן בעבור ידיד אחד, ואף את כס המלכות עצמה. אתה יכול לשער מה אני חש כשאני רואה אתכם, אותך ואת ליסיס. קנאה צורבת!  בגילכם כבר רכשתם קניין שאני רודף אחריו שבעים שנה. אני כל כך רחוק ממנו עד שאין לי בכלל מושג כיצד הופך אדם ידידו של אדם אחר.

מנכסוס: זה הכל? בשמחה אשתף אותך בניסיון שלי.

סוקראטס: האם תיאות להרצות לי על הידידות?

קטיסיפוס: סוקראטס, מכירים אותך.

סוקראטס: אמור לי בבקשה, מחמל לבי, מי ידידו של מי, האוהב של הנאהב או הנאהב של האוהב?

מנכסוס: אין הבדל.

סוקראטס: האוהב ידידו של הנאהב והנאהב ידידו של האוהב?

מנכסוס: בוודאי (מחבק את ליסיס, המרעיף עליו חיבובים).

סוקראטס: לא קורה שאחד אוהב והשני אינו מחזיר לו אהבה?

ליסיס: לא אצלנו.

מנכסוס ועוד איך קורה. אני מכיר נאהב שמחזיר לאוהב אדישות – ואפילו תיעוב. (מביט בהיפותאלס)

סוקראטס: ומי אצלם ידיד למי? האוהב המתוסכל, או הנאהב הקר?

מנכסוס אף אחד מהם.

סוקראטס: אם כך טעינו: בלי הדדיות אין ידידות.

מנכסוס בדיוק לכך התכוונתי.

קטיסיפוס: סוקראטס, אתה משוחח עם מנכסוס, או מפיל אותו בפח? הוא רק ילד.

סוקראטס: אבל הוא מכיר ידידות מכלי ראשון.

קטיסיפוס: היית חוקר את הסוס על טבעו הַסוסי?

סוקראטס: וודאי - לו ידע לדבר... או לו ידעתי אני לצהול.

קטיסיפוס: כרגיל, הנוער יוצא משיחות אתך מבולבל מתמיד.

סוקראטס: קטיסיפוס הטוב, אתה הרי אינך שייך לקבוצת הסיכון; התיֵאוֹת אתה ללמדני?

קטיסיפוס: במשפט אחד: ידידות היא מה שאתה רואה כאן. לפניך. (מצביע על ליסיס ומנכסוס).

סוקראטס: וכל קשר שאינו דומה לקשר בין ליסיס ומנכסוס, ידידות הוא לא.

קטיסיפוס: תפשת מהר.

סוקראטס: אביו של ליסיס אינו ידיד לו?!

קטיסיפוס: כמובן שכן.

סוקראטס: הרי אין שום דמיון.

ליסיס: הוא גם אוסר עליי הכל...

סוקראטס: ואתה, קטיסיפוס, האם אתה ידיד לליסיס?

קטיסיפוס: רק את טובתו אני רוצה.

סוקראטס: ואם הוא אינו מעוניין שתדאג לו?

קטיסיפוס: אנהג כמו אביו: אגן עליו מפני עצמו. ומפניך...

ליסיס: מי ביקש ממך!

סוקראטס: עכשיו אני מבולבל. לדעת הידידים (מצביע על מנכסוס ועל ליסיס) אין ידידות ללא הדדיות; לדעת המומחה, דווקא יש.

קטיסיפוס: גם לדעתך, סוקראטס.

סוקראטס: נגיד שכן? הרי כל חיי קיבלתי סמכות אחת בלבד.

מנכסוס: שלך.

סוקראטס: לא, יקירי. שלך.

מנכסוס: שלי? אתה צוחק עליי.

סוקראטס: שלך היום, של מי שאני משוחח אתו, תמיד. כל עוד בן-שיחי אינו מסכים, האמת טרם יצאה לאוויר העולם (ממשש למנכסוס את הבטן). שכחת שאני בן של מיילדת? היולד שלנו הוא שיפסוק: האם יש ידידות חד-צדדית? האם אני יכול להיות ידיד של מי שדוחה את ידידותי?

היפותאלס: יכול? חייב!

סוקראטס: מנכסוס? (מנכסוס מהסס) האם הוא יכול להיות ידיד לי?

מנכסוס אני מרים ידיים.

סוקראטס: כבר? הבטיחו לי את קרב המאה.

היפותאלס: הוא לא במשקל שלך, סוקראטס.

ליסיס (לעצמו): נדמה לי שטעינו בדרך (ומאדים כולו).

מנכסוס: באמת? ומהי הדרך הנכונה, גאון שלי?

סוקראטס: חברים, שכחתם מה כותב הומירוס האלוהי? "אֶל הדומה מוליך האֵל תמיד את הדומה לו".

ליסיס (לעצמו): אודיסיאה. שיר שבע-עשרה.

סוקראטס: חרוז מספר...

ליסיס (עומד לענות, תופש שסוקראטס מתבדח. פייסני): מנכסוס ואני כל כך דומים שאפילו האמהות שלנו מתבלבלות בינינו.

מנכסוס: בלילה.

סוקראטס: לפי הומירוס, הדומים נמשכים זה לזה והשונים דוחים זה את זה. כולם מסכימים? ליסיס שוב אינו מרוצה.

ליסיס: משהו מפריע לי, אבל אין לי מושג מה.

מנכסוס: אז סתום!

סוקראטס: גם אני לא מרוצה. קחו את הרעים: הרי ככל שיתקרבו זה אל זה כך תגדל דווקא האיבה ביניהם. זו דרכם: לעשות עוול. איך יהיו ידידים זה לזה?

קטיסיפוס (באירוניה): הומירוס טועה?!

סוקראטס: לא יכול להיות. (פאוזה) אולי הוא דיבר רק על הטובים?

קטיסיפוס: נשמע מאולץ.

סוקראטס: הוא בטח לא דיבר על הרעים.

ליסיס: איך זה?

סוקראטס: כי הרעים נטולי היגיון, ולכן הם הפכפכים. מי שהפכפך אינו דומה אפילו לעצמו, איך יידְמה לאחר?

קטיסיפוס: כל הרעים שונים זה מזה, ואילו כל הטובים דומים.

סוקראטס: שווים! שהרי ההיגיון הוא אחד ומשותף לכל. (פאוזה) הרשע אינו מסוגל לידידות כלל. ואילו הטוב יציב, לכן הוא דומה לעצמו ויכול להיות ידיד לדומה לו.

מנכסוס: מה שרצינו להוכיח!

ליסיס: סוקראטס, הידד! פתרת את החידה.

סוקראטס: אתה רואה, קטיסיפוס. בזכות ילדים חזינו בידידות אמת, ובזכות ילדים גילינו את האמת שבידידות. רבותיי! נשיק כוסית לכבוד היקרה במידות! (מוזג יין לכוסיות, רק קטיסיפוס מסרב לקחת. פורצת חינגא, מערבולת של היאבקות, באלט וליבידו.) אפליג לי לדרכי, שהרי רק לרגע נכנסתי. אצא לחפש לי חבר אמת.

קטיסיפוס (לעצמו): בשביל חברות צריך להיות טוב.

(צליל של מיתר פוקע מרחוק, והוא גווע, עגמומי. הכל קופאים על שמרם לרגע, ואחר ממשיכים בפעולותיהם. סוקראטס עדיין מהורהר.)

ליסיס: סוקראטס, תישאר עוד קצת. הרי יש עוד נושאים בעולם מלבד ידידות. (מסמיק כולו. היפותאלס נדרך).

סוקראטס (עדיין מהורהר): פעם אחרת. נושא אחד לדיאלוג, זה המינון שלי. קטיסיפוס, תתלווה אליי?

קטיסיפוס: אני עוד מתעכב קצת.

סוקראטס: כמה שאני מבין אותך. היו שלום. (יוצא. איך שהוא חוצה את המפתן, החבורה חוזרת לפעלתנות שבה היתה שקועה לפני שסוקראטס הגיע. כמו ירדה הפילוסופיה בכביסה.)

היפותאלס (לקטיסיפוס): אפילו סוקראטס התפעל.

קטיסיפוס (אירוני): אפילו סוקראטס.

היפותאלס: הוא כינה את ליסיס "הפלא השמיני".

קטיסיפוס: תשיעי לא יהיה.

היפותאלס: אתה צודק: ליסיס נועל את הרשימה.

קטיסיפוס: של כיבושיו.

היפותאלס (חוזר לתחרות המטאפורות): שפתיו ארגמן.

קטיסיפוס: מישהו נשף על הגחלים.

היפותאלס: צווארו כה ארוך.

קטיסיפוס: הוא מצא את החבל.

(באותו זמן ממש, בלתי נראים מן האולם, ממתינים לסוקראטס שליח בית המשפט ושני החיילים.)

השליח: הגיע הזמן! אנחנו ממתינים לך כמעט שעה.

סוקראטס: ברוכים הבאים. אני כבר מצטרף אליכם. (סב על עקביו.)

השליח: סוקראטס, כל העסק הזה מביך אותי, תאמין לי. אבל אתה חייב להתלוות אלינו מייד.

סוקראטס: אני כבר אתכם. 

שליח (נוזף-מפציר): סוקראטס, עכשיו. הגישו נגדך תלונה מאוד חמורה. הנה, קרא. (מגיש לו מגילה, פורש אותה בפניו, סוקראטס מעיף בה מבט מפוזר ומשיב אותה לשליח.) אני מתחנן לפניך, אל תעשה לי חיים קשים. אני מעדיף לא לעצור אותך לפני ידידֵיךָ.

סוקראטס: זאת הבעיה. ניכנס יחד, כך לא אוכל לברוח. בואו, יש לי רק עניין קטן לסדר – ואז אלך אתכם באש ובמים. (נכנס לאולם במרץ רב. השליח, עגום, ושני החיילים, חמוצים, נשרכים אחריו.) אהוביי! חוששני כי החגיגות היו מוקדמות מדיי.

קטיסיפוס: שוב הוא!

ליסיס: תפילתי נענתה.

מנכסוס (קורא מן האימון, מתנשף): במה מדובר?

סוקראטס: הדמון מטיל ווטו. (מכאן ואילך, כל אימת שמוזכר הדמון, נשמע המוטיב שלו: C'est une poupée, qui fait non non non non non, toute le journée, elle fait non non non non non)

ליסיס: הדמון?

קטיסיפוס: לא ידעת שלסוקראטס יש פנתיאון פרטי?

סוקראטס: הידידות שלנו לא נראית לו.

מנכסוס: שייקח אותו השד!

ליסיס: מישהו מוכן לתרגם?

סוקראטס: כשהוא אומר "לא", זה "לא."

היפותאלס: הפתרון שלך דווקא מצא חן בעינינו.

מנכסוס: והיולדים קובעים, זוכר?

קטיסיפוס: סוקראטס חושש לשמו הטוב. שבעים שנה הוא מוכר שהוא רק יודע שהוא אינו יודע כלום.

ליסיס: מה רוצה ה"דמון" הזה מהידידות שלנו?

סוקראטס: הוא לא פֵירַט.

ליסיס: יש לו הצעה אחרת?

סוקראטס: הדמון שלי טיפוס אלרגי. הוא רק מגיב לגירויים.

ליסיס: הלוואי שהיה לי מלאך כזה.

סוקראטס: יום אחד אוריש לך את שלי. (הוא חוזר לנושא) אני סומך על תחושות הבטן של הדמון. נכון שמצאנו כי הידידות היא נחלתו הבלעדית של הטוב?

מנכסוס: ואף שתינו לחייו.

סוקראטס: אבל הטוב חייב להספיק לעצמו!

ליסיס: נו?

סוקראטס: מי שיש לו הכל, ולטוב יש הכל, הרי מה אפשר יותר מהטוב, מה הוא צריך משהו אחר? אפילו לצדיק תמים אין מה להציע לו.

קטיסיפוס: כמו צבוע; כמו תן; אתה חי על שגיאות ופגמים. הרי אין טיעון מושלם.

סוקראטס: אתה אמרת.

מנכסוס: סוקראטס, נראה שאתה משתדל לסתור את מה שאמרנו בלא שאיכפת לך הדבר עצמו.

קטיסיפוס: סוקראטס תמיד הוא נוהג כמו איש המנסה להרע לבן-שיחו.

ליסיס: הוא מֵרֵיע קודם כל לעצמו.

קטיסיפוס: מוצא חוליה חלשה, נאחז בה לפרטי פרטים, ואין סיכוי להתבונן בדברים בשלמותם. פלא שנכנסנו לדרך ללא מוצא. (מחקה את סוקראטס): "הטובים אינם יכולים לחבור זה לזה..."

היפותאלס (מבסוט): גם היפים לא.

קטיסיפוס: שלא לדבר על האלים – הרי הם כליל השלמות.

סוקראטס: מושלם או לא מושלם, מה יצא למישהו ממישהו כמוהו?

מנכסוס: סיפוק.

סוקראטס: איזה מין סיפוק הוא זה, לקבל את מה שכבר יש לך?

ליסיס: לפחות אתה לא לבד.

סוקראטס: נחמה כוזבת.

קטיסיפוס: אחווה בין שווים היא אבן היסוד של הדמוקרטיה.

סוקראטס: אל תערב ארוס ופוליס. צייד בודד הוא המוח.

קטיסיפוס: אתה עצמך רחוק מלהיות טימון.

מנכסוס (לליסיס): הבנת, ליסיס? לפי הסוקראטס שלך, ידידותנו היא בסך הכל בינוניות בשניים.

סוקראטס: אהבה אמיתית מצמיחה כנפיים.

ליסיס: הייתי כל כך רוצה לעוף.

מנכסוס (נושף על ליסיס): עוּף, משקל נוצה.

קטיסיפוס: ככל שתגביה עוף כך תהא הנפילה קשה יותר.

סוקראטס: צריך לזחול על מנת לעוף טוב יותר. ראו את הזחל.

היפותאלס: לו לפחות הזחילה היתה מובילה אותי לאיזשהו מקום.

מנכסוס (מפזז סביב היפותאלס כמו קסיוס "אני רוקד כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה" קליי): הלך הפר אצל הפרפר.

קטיסיפוס: כמעט כל התולעים לעולם לא המריאו.

סוקראטס: אדם אינו חתול: אם תיפול על הרגליים תשבור את הנשמה.

מנכסוס: גן חיות ממש. (לליסיס) אתה ואני חברים בלב ובנפש, אם סוקראטס והדמון שלו רוצים בזה או לא.

ליסיס: זה לא תלוי ברצונם הטוב.

סוקראטס (לליסיס): אל תקבל את עצמך כמו שאתה. היה בררן!

ליסיס: מה כבר יישאר לי.

סוקראטס: הַסָּפֵק.

קטיסיפוס: סוקראטס, הישמר לך. המצויין הוא אויבו המר של הטוב. כל הגזמה מובילה לטירוף או לחטא.

סוקראטס: ואיזו משתי הקריירות אתה צופה לי, קטיסיפוס הטוב?

ליסיס: אני מוכן לקחת את הסיכון.

סוקראטס: נערי, ביום בו נפתור את חידת הידידות, אתה תהיה שחקן הרכש הראשון שלי.

קטיסיפוס: שהרי דומים אתם לא.

סוקראטס:  .Touchéאיך כתב הסיודוס? "הקדר שונא את הקדר, הזמר שונא את הזמר, הקבצן שונא את הקבצן."

היפותאלס: הפילוסוף שונא את הפילוסוף.

ליסיס (לעצמו): על ימים ועבודות. (פאוזה) שורה 25.

מנכסוס: מי יודע, אולי האלים דוחפים את השונים זה נגד זה על מנת להשתעשע.

סוקראטס: "ההפך הוא מועיל, ומן ההבדלים צומחת הרמוניה."

ליסיס: הרקליטוס.

סוקראטס: הקור אוהב את החום, הרִיק אוהב את המלאות, החלש נמשך לחזק...

קטיסיפוס: והמכוער נמשך אל יפה-התואר.

מנכסוס: אבל מה יוצא ליפה מהמכוער?

ליסיס: אולי יש לו משהו שהיפה רק יכול לחלום עליו?

קטיסיפוס: צצצ. לא לפי סוקראטס. (מדקלם) היפה הוא הטוב הוא האמיתי. כמו הטוב, גם היפה מספיק לעצמו, אין לו צורך בִּכלום.

מנכסוס: אתה רואה, ליסיס. אפילו סוקראטס ממליץ ליפה לסתום את הפה.

ליסיס: איזה קללה!

היפותאלס: ליסיס, אהובי. הרי יופייך הוא השלמות בהתגלמותה. להוסיף לה משהו זה עלבון לאלים.

קטיסיפוס: בייחוד "חוכמה" כל כך מזיקה.

היפותאלס: הרעיון שאהבה אפשרית רק בין הפכים מאוד מוצא חן בעיניי.

מנכסוס: פילוסופיה כבקשתך... (להיפותאלס) הבעיה שגם אתה וגם ליסיס בורים, לכן הזיווג שלכם חסר סיכוי.

היפותאלס: גם שלכם.

סוקראטס: יקיריי, אל תריבו על עור של דוב שטרם נולד. שוב תעינו.

קטיסיפוס (נאנח): זה מתחיל.

סוקראטס: אם תצאו לכיכר העיר ותכריזו שאהבה קיימת רק בין הפכים, מיד יתנפלו עליכם הסופיסטים: "הרשע הוא חברו הטוב ביותר של הצדיק." מה תשיבו להם?

קטיסיפוס: שסוקראטס הטעה אותנו. כהרגלו.

סוקראטס: הם ילעגו לכם על תמימותכם (מחקה את הסופיסטים המחקים את בני-שיחו של סוקראטס): "אבל סוקראטס הוכיח לנו שהשנאה אוהבת את האהבה!"

קטיסיפוס: בחושפם את שיגיונותיך הם יוכיחו את אהבתם לנו.

ליסיס (בדחילו ורחימו): סוקראטס. גם לי קשה ללכת בדרך שלך. אם האהבה היא לא בין דומים ולא בין שונים, בין מי היא יכולה להיות? (פאוזה) חיים בלי אהבה אינם חיים.

סוקראטס: צדק קטיסיפוס: בכל מקום בו אני עובר אני זורע בוקה ומבולקה. פלא שאין לי חברים? (סוקראטס צועד לעבר הפתח, איש אינו מנסה לעכב בעדו, אפילו לא ליסיס. בעקבותיו הולכים שליח בית המשפט ושני החיילים. סוקראטס נעצר אצל המפתן, מסתובב ומצהיר): ידידיי, לא אבדה תקוותנו. יש לי בשורות טובות.

קטיסיפוס: אי אפשר להיפטר ממנו!

סוקראטס: לא לחינם מכנים אותי "קרצייה."

ליסיס: מצאת את המפתח?

מנכסוס: כאילו בלי זה האהבה היא בלתי אפשרית.

סוקראטס: מצאתי! המפתח הוא: "לא זה ולא זה."

השליח: סוקראטס.

ליסיס (לשליח): לא עכשיו!

סוקראטס: עוד דקה ואני שלך.

אחד החיילים: ואנחנו נאכל אותה.

סוקראטס (לחייל): סלח לי, ידידי. ניצלתי די והותר את סבלנותכם – ועוד בשביל יבול כה דל. (לשליח): דבר, כולנו אוזן.

השליח: כאן? לפני כולם?

סוקראטס: הצדק אוהב את אור השמש. הוא נובל במחשכים.

ליסיס (היסטרי): מה קורה כאן?!

השליח: אני לא אחראי לפרשה אומללה זו. בכלל, אני מוכן להמר שמדובר באי-הבנה.

סוקראטס: מלא את חובתך, יקירי, ומלא אותה היטב.

השליח: שזאוס ייסלח לי! עלינו לעצור אותך ולמסור אותך לשלטונות. שלושה אזרחים נכבדים הגישו נגדך תלונה חמורה.

ליסיס: נגד סוקראטס? הרי הוא הטוב באדם!

השליח: אני הראשון שיסכים. אבל קרא, ילדון, אם אתה לא מאמין לי. קרא. (מושיט לו את כתב התלונה)

ליסיס (קורא): "אנחנו, אזרחי אתונה, מאשימים את סוקראטס בן סופורוניקוס בהכחשת האלים של העיר, בהמצאת אלים משלו, ובהשחתת בני הנוער. מכיוון שכל אחד מן הפשעים הללו דינו מוות, אנו דורשים את מעצרו המיידי. על החתום: אניטוס, מליטוס, קטיסיפוס."

מנכסוס: מעניין מה אומר על כך הדמון.